ד"ר יהודה כהן ז"ל
יהודה כהן (10 בספטמבר 1931 – 18 במאי 2020) היה חוקר בתחום הלאומיות ובעיקר, הלאומיות באיחוד האירופי.
את מחקריו בתחום הלאומיות באירופה פרסם בשתי סדרות ספרים אקדמיים (באנגלית) אודות עשר קבוצות אירופיות מרכזיות, וכן בספר אודות האסלאם והמוסלמים באירופה.
כתב גם ספר מחקרי על המצב החוקתי בישראל, "מי מפחד ממדינה יהודית?", שפורסם על-ידי ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין. בספר זה הוא עורך, בין השאר, השוואה בין שיטות בחירת השופטים המסוגלים לפסול חוקים ב-40 מדינות דמוקרטיות בעולם.
סיפור חייו
יהודה כהן נולד ב-1931 בראשון לציון למרדכי קגן ופסיה (לבית ריבקינד) - שעלו שנה קודם לכן מביאליסטוק שבפולין. בגיל 16 התייתם מאימו, ומספר חודשים לאחר-מכן, עם הקמת מדינת ישראל ב-1948, התגייס לצה"ל כדי להילחם במלחמת העצמאות ושירת בחיל הנחיתה. לאחר פירוקו של החיל שירת בחיל הים.
בשנת 1955 סיים לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית ועסק בעריכת דין במשפט אזרחי בירושלים כ-65 שנה. בשל שליטתו החלקית בערבית ייצג גם בני מיעוטים מטעם הסניגוריה הציבורית בבית המשפט העליון.
נלחם במלחמות סיני, ששת הימים ויום הכיפורים כמפקד כיתה בחטיבת ירושלים. פעל בהתנדבות בארגונים חברתיים (האגודה לתרבות הדיור, יו"ר ועד קריית היובל וחבר ועד עמותת DVI, למתן טיפולי שיניים לנזקקים), וב-1978 הוביל לראשונה רשימה שכונתית בבחירות לעיריית ירושלים אותה מימן מכספו.
מ-1958 היה נשוי לאסתר לבית שימו (לשעבר שוורץ), בתה של המשוררת מלכה נשר, ונולדו להם שלושה ילדים.
כהן נפטר ממחלה ב-18 במאי 2020.
פעילותו האקדמית
בשנת 1997 חזר ללימודים באוניברסיטה העברית, וב-2006 קיבל תואר דוקטור למשפטים במשפט חוקתי ובתורת המשפט, על עבודה שכותרתה "כללים ועקרונות חוקתיים נעלמים או מוכחשים", שנעשתה בהנחייתם של פרופ' אלון הראל ופרופ' אריאל בנדור.
במהלך לימודי הדוקטורט שלו פרסם את הספר "מי מפחד ממדינה יהודית - היבט חוקתי ואידיאולוגי" שבחן את "המהפכה החוקתית" בישראל. הספר כלל גם מחקר השוואתי עם 40 מדינות דמוקרטיות בעולם וסקירה רחבה על הגותם של משפטנים רבים בנושא. בהקשר זה, הוזמן להציג את עמדתו במסגרת דיוניה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בתחילת המאה ה-21 במיזם "חוקה בהסכמה רחבה".
בין 2006 ל-2008 היה פוסט-דוקטורנט במכון דייוויס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' גבי שפר ופרופ' מריו שניידר, אז ביצע את מחקרו האקדמי אודות לאומיות ופוסט-לאומיות באיחוד האירופי, בבוחנו 10 קבוצות אירופיות והאם קיימת לאומיות בקירבן.
החל משנת 2010, פרסם את תוצאות מחקרו האקדמי מתקופת הפוסט-דוקטורט בשתי סדרות ספרים אודות פוסט-לאומיות באיחוד האירופי. סדרה ראשונה עסקה בפוסט-לאומיות בליבו של האיחוד האירופי - שכללה חמישה כרכים (אודות הגרמנים, הצרפתים, הספרדים, האיטלקים והבריטים). סדרה שנייה, עסקה בפוסט-לאומיות בצפון ומזרח האיחוד האירופי, שכללה אף היא חמישה כרכים (אודות ההולנדים, הפולנים, ההונגרים, הבולגרים והשבדים).
בכל אחד מעשרת הכרכים של שתי סדרות המחקר הללו נסקרת ההיסטוריה של כל קבוצה מתחילת התהוותה במשך כ-1,500 שנה, נבחנת מידת הלאומיות שהתגבשה בכל אחת מהקבוצות (אם בכלל) וזוהו המאפיינים הייחודיים של כל קבוצה. כמו-כן נסקרת בספרים אלו, על-סמך הממצאים הללו, מידת התרומה האפשרית מצידה של כל אחת מהקבוצות האירופיות לחיזוק הלאומיות הפאן-אירופית המתעוררת במסגרת האיחוד האירופי. בספר על הבריטים שפורסם ב-2014, כתב כי הבריטים הם הקבוצה האירופית היחידה מכל 10 הקבוצות האירופיות שחקר, שמעדיפה בבירור את הזהות הלאומית שלה על-פני הזהות האירופית, והסיבות לכך נדונות שם בהרחבה. לגבי שאר 9 הקבוצות נמצא שהן צפויות להישאר באיחוד האירופי.
ספר נוסף שפרסם עוסק באסלאם ובמוסלמים באירופה ומנתח את הסיבות למתיחות המיבנית שבין האירופים הילידים לבין המהגרים המוסלמים שבאו להתגורר בקירבם, מזהה את המגמות המסוכנות של מתיחות זו וקובע שהמפתח לפתרון המשבר נמצא בידי האירופים. בספר מתוארות שלוש דרכים שבהן נוקטים האירופים בהתמודדות עם המהגרים המוסלמים ומוצעת לאירופים מפת-דרכים כיצד להיחלץ מהמשבר הצפוי, או לפחות להנמיך את עוצמת נפיצותו. על ממצאי ספרו זה - תוך-כדי הכנתו לדפוס - הרצה ב-2016 בכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר האינטגרציה האירופית בה היה חבר.